שלום אורח/ת, התחבר/י

שינוי קטן להפחתת סטרס

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

בלגן במערכת החיסונית ונטייה לחלות בהצטננויות הן עוד מהבעיות הפחות מדאיגות בקרב מי שחי תחת מתח ולחץ על בסיס קבוע.

כולנו מרגישות לפעמים לחוצות או מתוחות, תופעה נורמלית וטבעית, אבל כשהגוף עובד בהילוך גבוה לפרקי זמן ארוכים או אפילו נמצא תחת לחץ נמוך וקבוע לאורך זמן, אנחנו כבר רואות התקפי לב, שבץ מוחי ואלצהיימר.

אני רוצה לספר לכן על אסטרטגיה שמשמשת אותי להורדת לחץ.

אני מקווה שהשינוי הפשוט הזה בסביבה המיידית שלכן, בין אם זה בבית, בעבודה (או אולי בשניהם), יעזור לכן להוריד את רמות הסטרס ולהימנע מאותם מחלות ומצבים מסכני חיים.

בין אם אתן מודעות לכך או לא, סביבות מסוימות בחיי היומיום שלנו יכולות ליצור רמות לחץ העשויות להשפיע על בריאותנו בטווח הארוך.

בחלק מאותן סביבות יומיומיות קשה מאוד לשלוט, למשל הפקקים בדרך לעבודה וממנה.

מה שאני מציעה הוא לבחון אילו סביבות יומיומיות כאלה כן נמצאות בשליטתכן וכיצד תוכלו לשנות אותן כדי להוריד את רמות הסטרס. במילים אחרות, איך אתן יכולות "לכוונן" את הסביבה שלכן כך שאתן תחליטו מתי להעלות את הקצב, ולא להיפך?

הנה דוגמה המבוססת על הניסיון שלי.

אני עובדת מהבית ולכן נמצאת הרבה בבית. "הבית" הוא המקום שבו אני אוכלת, ישנה ועובדת. זה המקום שבו אני "חיה" רוב הזמן.

אז כשאנשים אומרים שהם מנסים לא "להביא את העבודה הביתה", הם בדרך כלל מתכוונים לזה שברגע שהם יוצאים מהעבודה, הם "משאירים את העבודה בעבודה" – פיזית ונפשית.

אבל מאחר שאני עובדת מהבית, כדי שאוכל "להשאיר את העבודה בעבודה", אני צריכה ליצור סביבה שיוצרת הפרדה ברורה ומכוונת בין 'העבודה' ל'בית'.

אני עושה את זה באמצעות "תיחום" של אזורים בבית.

המשרד שלי, למשל, מיועד לעבודה – שם אני לא עושה שום דבר אחר מלבד הדרכת לקוחות, כתיבה ועבודה על פרויקטים שונים (אם כי לפעמים אני גם לוקחת את הכתיבה והפרויקטים לבית קפה).

איזור אחר בבית מאובזר בכורסה נוחה, שטיח ומנורת שולחן, ומשמש אותי לקריאה.

המיטה מיועדת לשינה; הסלון לרביצה, וכן הלאה… הבנתן את הרעיון.

אז מבחינתי, "לא להביא עבודה הביתה" פירושו שכשאני מסיימת את יום העבודה שלי, אני סוגרת את המחשב הנייד, מסדרת את השולחן, דוחפת את הכיסא פנימה, סוגרת את הדלת ויוצאת.

כשאזורים מסוימים בבית (או במשרד) מיועדים לפעילויות ספציפיות, קל יותר לשלוט ברמות הלחץ (אם אתן עובדות מחוץ לבית, אז אולי השולחן בחדר העבודה מיועד לעבודה בלבד, ויש מקום אחר שבו אתן אוכלות, ומקום אחר שבו אתן עושות הפסקה).

גיליתי שברגע שאני מתחילה "לשייט" בין האזורים, רמת המתח שלי עולה.

למשל, אם אני לוקחת איתי עבודה למיטה, האווירה בחדר השינה משתנה. זה כבר לא רק מקום של שקט, שלווה ומנוחה.

זה נכון גם אם אני לוקחת עבודה לאזור הקריאה, כי בפעם הבאה שאשב בכורסת הקריאה אולי יסיחו את דעתי מחשבות על רשימת המשימות שלי בעבודה, מה שעלול להעלות את רמת הלחץ.

אל תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מסוגלת להימנע לחלוטין מהסחות דעת באזורים מסוימים בבית, אבל אני הרבה יותר מודעת לכך שהראש שלי מרחף למקומות אחרים.

המודעות הזאת עוזרת לי להחזיר את עצמי להווה – תלוי במקום שבו אני נמצאת באותו רגע, "עכשיו אני עובדת… ישנה… קוראת… נחה…" וכו'.

לסיום, חשבו איך משהו פשוט כמו הימנעות מאכילה ליד שולחן העבודה יכול לעזור לכן לשמור על המשקל. ברגע שמתחילים לקשר בין עבודה (אם יש בה לחץ) לאכילה, אפשר כבר לדבר על "אכילת לחץ" או אכילה רגשית.

הדרכים למנוע אכילת לחץ הן, אם כן:

  1. לשלוט ככל הניתן בסביבה היומיומית (האזור הזה מיועד רק לזה),
  2. לבצע משימה אחת בלבד בכל רגע נתון (ההיפך ממולטיטסקינג), ו-
  3. לתרגל נוכחות בהווה (אכילה מודעת, למשל).

המשימה הבאה שלכן היא לעשות רשימת מלאי של האזורים (בית, משרד וכו') שיש בהם סטרס, ואז לבדוק איך ניתן לערוך בהם שינויים והתאמות קטנות כך שיעמדו בשלושת הקריטריונים שהוזכרו כאן למעלה.

אני מקווה שהשיטה הזאת תעזור לכן, אבל יותר מזה, אני מקווה שפשוט תעשו את זה. ככל שאנחנו מתבגרות, מדובר בעניין שיכול למנוע מצבים מסכני חיים.

אני חושבת שזה שווה מאמץ. לא?

הגיע הזמן שלכן לטפל בעצמכן,

רוצה לקבל ממני טיפים נטורופתיים חשובים, לשמירה על אורח החיים הבריא שלך ? מלאי בבקשה כאן את פרטייך ואחזור אלייך לשיחת טלפון אישית:

שיר לויתן - נטורופתית והרבליסטית קלינית

גולשים שקראו את הכתבה הזו התעניינו גם ב:

* מידע זה הובא לידיעתכם באופן כללי, אינפורמטיבי ולימודי בלבד, אינו התוויתי או רפואי, ולכן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לייעוץ רפואי אישי או לבדיקה וטיפול רפואיים הולמים. על חולים להתייעץ באופן אישי עם רופא מומחה, המכיר את ההיסטוריה הרפואית על מנת למצוא עבורם ולהמליץ בפניהם, על דרך טיפולית המתאימה למחלתם.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *